יום שלישי, 26 במרץ 2013

פראג / רשמים מהטיול

בסופ"ש האחרון ביקרתי בפראג,  בירת צ'כיה. אחת הערים העתיקות באירופה אשר הצליחו לשמור על הארכיטקטורה האותנטית שלהם ולא שחזורים. כך שאם מישהו ממש מתעניין בסגנונות שונים בתחום כנראה שזה המקום המושלם גם זול וגם אמיתי.
לא אתחיל להתפלצף פה על האתרים בהם כדאי לבקר מאחר ויש המון גשרים, מצודות, שעונים ושאר הסיפורים. מי שמחפש מידע בנושא יכול פשוט לחפש בגוגל ויקבל אינסוף מידע.
סיפור קצר ששמעתי אשר נכרת בזכרוני ואני רוצה לספר לכם ואז נעבור לענייני אוכל וקניות :)
אם תטוסו לפראג סביר להניח שתלכו לראות את השעון האסטרולוגי המפורסם :

אי שם במאה ה-15 לספירה הגיע איש לבוש שחורים לעיר והבטיח כי יבנה משהו שאינו קיים בשום מקום לכבוד התושבים. תחילה חשבו שהוא משוגע אבל החליטו לנסות את הבחור התמהוני. נתנו לו פרק זמן של 9שנים ויום ואיימו עליו שבמידה ולא עומד בלו"ז, יטפלו בו כמיטב המסורת האירופאית באותה תקופה. הבחור עבד ועבד וכל העיר הייתה סקרנית אבל המתינו בסבלנות. לאחר 9 שנים ויום האיש חשף בפניהם את פרי יצירתו והעם הצ'כי היה כל כך מרוגש ושמח שהם הבינו שחייבים אבל חייבים איכשהו לגמול לבחור על היצירה המיוחדת הזו. הם חשבו וחשבו ולא ידעו מה הם יוכלו לתת לו במתנה.
לאחר שבוע נפלה ההחלטה והם הוציאו לאיש את שתי עיניו כאות הוקרה על העבודה, כדי שלא יוכל ללכת ולשחזר את הפלא במקומות אחרים. (אך אך האירופיים, למה אני לא מופתעת...)
השעון המדובר. האמת, יצא יפה לבחור

עקומה






ובנימה אופטימית זו נעבור לנושאים החשובים באמת : אוכל וקניות

קניות:

לכל חולי השופינג ואני בתוכם רוצה לומר: אין שם מקום לקניות היסטריות באמת. קחו את הכסף וטוסו לברצלונה שם אפשר להשתולל באמת. רשתות הסטנדרטיות די משעממות ויש שם אופנה די זהה למה שהולך כאן בארץ ואף משעממת יותר.
חוויה מעניינת הייתה לי בשוק הוויטנמי. כשקראתי עליו הבנתי שזה חגיגה למי שחובב זיופי מותגים. כשהגעתי למקום חשכו עיני, היו בסטות מעפנות מפוצצות בסחורה משונה אשר הגיע כנראה מכפרים נידחים בסין (מה שלא הצליחו למכור למצריים ותימן). אבל לאחר כמה רגעים אחד המוכרים התחיל ללחוש משהו. תחילה חשבתי שהוא סוטה או משהו בסגנון ואז הבנתי שהוא לוחש לנו "לאקוסט, טומי, לאקוסט, טומי" ואז הוא גרר אותנו לאיזו מחולה מאחורה, הכניס אותנו לשם וסגר את הדלת מאחורינו (אנחנו כבר היינו עם הלב בתחתונים ושרנו שירי פרידה לכליות) ושם נגלו לאיננו עשרות פריטים של המותגים הנבחרים. בקיצור פחד אלוהים

אוכל:

אקדים ואומר לכל שומרי הכשרות, תשקלו את העניין שוב לפני שאתם טסים לפראג.
המחירים בעיקר במסעדות של המקומיים פשוט ברצפה. זוג אשר יזמין כמה בירות+2 סטקים יפים ועוד קצת נישנושם יצא בהוצאה של כ-150 שקלים!!!! חצי בירה עולה אצלם 6 שקלים והן מ-ע-ו-ל-ו-ת שם.
בכל מסעדה ניתן למצוא תפריט עשיר של מאכלים מסורתיים המורכבים בעיקר מבשר כבש גרמני (יעני חזיר) על האש בצורה כזו או אחרת. למי שלא אוהב בשר לבן, יש ים בשר אחר אךךךך תענוג.
ברחובות יש אינסוף בסטות עם נקניקיות מעולות ולקינויח קיורטוש שכנראה הפך לטרנד חם בפראג.
כמובן, מי שחשקה נפשו באוכל איטלקי או מקדונלדס וחבריהם , לא חסר בכלל. אבל אני אומרת אם כבר טסתם מה תוכלו מקדונלדס? לא חבל?

והנה עוד כמה תמונות :
בית קפה מקסים אשר נמצא צמוד למדרגות היורדות מהמצודה

אלוהים! מבטיחה שבסוף אהיה צמחונית(פשוט זה לא מתאים לי עכשיו)

הביצים לקישוט עצי חג מולד או מה שזה לא יהיה, זה יפה



עוגת דבש מסורתית שלהם, גן עדן (לא מעפנה ויבשה כמו שלנו)



עדיין לא החלטתי מה יש יותר בפראג בירות או קזינויים


היה כיף :)
חג שמח חברים

יום חמישי, 7 במרץ 2013

מה לעשות שלא נולדת דוגמנית???


בימים אלא כל חברות האופנה מעלות את הקמפיינים שלהם לקיץ 2013 . אצלי במשרד כבר סיימנו ל"טפל" בכל הדברים שהיה צריך "לתקן" ושלחנו את החומרים לדפוס. עכשיו ממתינים שהחומרים יגיעו לסניפים בהצלחה.

תקופת הצילומים אשר מתקיימת פעמיים בשנה אומנם נחשבת לתקופה שמחה ומעניינת (כי יש אקשן, אודישנים ושאר הזיבולים). אבל אותי היא עושה קצת עצובה בשביל הדוגמנים ושמחה בשבילי.

בעיצומו של גיל טיפש-עשרה כשסבלתי מהפיצוצים שגרמו עודפי ההורמונים בשילוב על ההיפראקטיביות הלא מאובחנת שלי הייתי בוכה דקות ארוכות כל בוקר לאבא שלי:

"אבל תסביר לי למה אני צריכה ללכת לבית הספר? אני לא מסוגלת יותר להתמודד עם זה"
פעם אחת הוא ענה לי: "מה לעשות שלא נולדת דוגמנית? "

כמובן שהתשובה הזאת גררה בכי חזק יותר, מה לעשות שאבא שלך חסר הטקט הרגע הסביר לך שאת ברווזון מכוער ואין לך בררה אלה ללמוד כדי שיצא ממך משהו בחיים. מאז לאבא שלי יצאו עוד כמה פנינים מהפה אבל אני יפה הרבה יותר :)

והנה אנחנו יושבים בסטודיו בדרום תל אביב, החדר מלא דוגמנים צעירים ואמיצים. נכנסים ויוצאים. נותנים להם מספר. אם את/אתה מספיק יפה/מעניינת אז גם יציצו בבוק שלך ואם ממש זכית נותנים לך למדוד את הבגדים ואז את עומדת חצי ערומה מול חבורה של אנשים שלא יודעים איך קוראים לך וגם לא מעוניינים לדעת. אם את לא מעניינת אז לא מסתכלים עליך, עושים לך טובה שבכלל מסננים מילה לכיוונך ועד הדרך מריצים דחקות.

יש גם ויכוחים "מקצועיים" כגון: מה את לא רואה שהיא פרה? אי אפשר לצלם מישהי עם חזה כזה לקיץ! אמא תראי איזה ווג'!? מה את מתכננת לעשות קמפיין בסגנון הערב הסעודית? היא עוף קפוא! יש לה ריח של נפטלין. הכי עופרה חזה וכו' וכו' וכו'



ברגעים כאלה אני אומרת לעצמי: איזה מזל שלא נולדתי דוגמנית. מאיפה הכל האומץ והנחישות הזאת שיש לילדים האלה? (היחס חרא לבנות ולבנים באותה המידה סתם שתדעו)

אני בכלל לא באה מהכיוון של לבכות על גורלם המר מאחר וכל אחד אחראי לחייו ובוחר במה הוא רוצה לעבוד. התעשייה הזאת מסריחה וצבועה וכולם יודעים את זה. הם חיים וניזונים מהמנהג הקדום בתקופות הפחות נאורות של אירופה - "המלך מת, יחי המלך החדש!". וכל זה נעשה בתיבול של הז'ארגון המעפן הזה שלהם. מי שרוצה להיות שם משלם את המחיר !

אבל אני גם לא יכולה להתנתק מהיותי אישה אשר יודעת יפה מאוד איך זה מרגיש כשאת עומדת בחדר ובוחנים כל מילימטר בגוף שלך. כשהג'ינס מסרב להיסגר עליך,אבל רק לפני 3 חודשים הוא היה גדול עלי?? כשאת אוכל צ'יפס ואנשים "נחמדים" עוברים לידך, מחייכים את החיוך החמוד הזה שלהם ואומרים: "בתאבון חמודה!!".

אבא איזה כיף שאני לא דוגמנית! אני יכולה ללכת לנמנם בכיף אני והקילוגרמים המיותרים שלי מהחורף!!!!