יום חמישי, 7 במרץ 2013

מה לעשות שלא נולדת דוגמנית???


בימים אלא כל חברות האופנה מעלות את הקמפיינים שלהם לקיץ 2013 . אצלי במשרד כבר סיימנו ל"טפל" בכל הדברים שהיה צריך "לתקן" ושלחנו את החומרים לדפוס. עכשיו ממתינים שהחומרים יגיעו לסניפים בהצלחה.

תקופת הצילומים אשר מתקיימת פעמיים בשנה אומנם נחשבת לתקופה שמחה ומעניינת (כי יש אקשן, אודישנים ושאר הזיבולים). אבל אותי היא עושה קצת עצובה בשביל הדוגמנים ושמחה בשבילי.

בעיצומו של גיל טיפש-עשרה כשסבלתי מהפיצוצים שגרמו עודפי ההורמונים בשילוב על ההיפראקטיביות הלא מאובחנת שלי הייתי בוכה דקות ארוכות כל בוקר לאבא שלי:

"אבל תסביר לי למה אני צריכה ללכת לבית הספר? אני לא מסוגלת יותר להתמודד עם זה"
פעם אחת הוא ענה לי: "מה לעשות שלא נולדת דוגמנית? "

כמובן שהתשובה הזאת גררה בכי חזק יותר, מה לעשות שאבא שלך חסר הטקט הרגע הסביר לך שאת ברווזון מכוער ואין לך בררה אלה ללמוד כדי שיצא ממך משהו בחיים. מאז לאבא שלי יצאו עוד כמה פנינים מהפה אבל אני יפה הרבה יותר :)

והנה אנחנו יושבים בסטודיו בדרום תל אביב, החדר מלא דוגמנים צעירים ואמיצים. נכנסים ויוצאים. נותנים להם מספר. אם את/אתה מספיק יפה/מעניינת אז גם יציצו בבוק שלך ואם ממש זכית נותנים לך למדוד את הבגדים ואז את עומדת חצי ערומה מול חבורה של אנשים שלא יודעים איך קוראים לך וגם לא מעוניינים לדעת. אם את לא מעניינת אז לא מסתכלים עליך, עושים לך טובה שבכלל מסננים מילה לכיוונך ועד הדרך מריצים דחקות.

יש גם ויכוחים "מקצועיים" כגון: מה את לא רואה שהיא פרה? אי אפשר לצלם מישהי עם חזה כזה לקיץ! אמא תראי איזה ווג'!? מה את מתכננת לעשות קמפיין בסגנון הערב הסעודית? היא עוף קפוא! יש לה ריח של נפטלין. הכי עופרה חזה וכו' וכו' וכו'



ברגעים כאלה אני אומרת לעצמי: איזה מזל שלא נולדתי דוגמנית. מאיפה הכל האומץ והנחישות הזאת שיש לילדים האלה? (היחס חרא לבנות ולבנים באותה המידה סתם שתדעו)

אני בכלל לא באה מהכיוון של לבכות על גורלם המר מאחר וכל אחד אחראי לחייו ובוחר במה הוא רוצה לעבוד. התעשייה הזאת מסריחה וצבועה וכולם יודעים את זה. הם חיים וניזונים מהמנהג הקדום בתקופות הפחות נאורות של אירופה - "המלך מת, יחי המלך החדש!". וכל זה נעשה בתיבול של הז'ארגון המעפן הזה שלהם. מי שרוצה להיות שם משלם את המחיר !

אבל אני גם לא יכולה להתנתק מהיותי אישה אשר יודעת יפה מאוד איך זה מרגיש כשאת עומדת בחדר ובוחנים כל מילימטר בגוף שלך. כשהג'ינס מסרב להיסגר עליך,אבל רק לפני 3 חודשים הוא היה גדול עלי?? כשאת אוכל צ'יפס ואנשים "נחמדים" עוברים לידך, מחייכים את החיוך החמוד הזה שלהם ואומרים: "בתאבון חמודה!!".

אבא איזה כיף שאני לא דוגמנית! אני יכולה ללכת לנמנם בכיף אני והקילוגרמים המיותרים שלי מהחורף!!!!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה