יום שבת, 26 בינואר 2013

בחירות 2013

בשלישי באחרון נערכו במדינתנו בחירות לכנסת
מאחר ואין לי בבית טלויזיה לא נחשפתי לכל הפסטיגל התקשורתי הזה במלוא הדרו אבל המסר הגיע אלי. 
"ביבי ראש הממשלה הבא" זעקו כל הכותרות אשר נמרחו מדי בוקר על כל העיתונים של נהגי המוניות אשר לוקחים אותי למשרד.
וידוי: זאת הפעם הראשונה בחיי שהלכתי להצביע ולממש את זכותי הדמוקרטית !! כן, כן, בפעם הראשונה ! יש שיצקצקו ויגידו "אוי ואוי", על הזין שלי :)
עד עכשיו לא הצלחתי להבין מה הלך שם בקמפיינים האלה שכולם מנסים ללכלך על כולם ובכלל לא מדברים על התוכניות שלהם לעם ישראל כי עסוקים בלהכפיש את חבריהם לספסל בכנסת (יותר נכון חבריהם לכורסה המרופדת).
אבל כשראיתי את כל היאוש הזה והחוסר אמונה שמשהו יכול להשתנות החלטתי שאני הולכת להצביע.
העציב אותי נורא שאנשים בכלל לא מאמינים שיש בכוחם לשנות את המציאות בה הם חיים. שהם לא מנסים לשנות את המציאות אליה ילדיהם יגדלו. פשוט ויתרו על עצמם!

כבר כשבוע לפני הבחירות התחלתי לחטוף בחילה ועצבים ממשפטים כמו:
" אין מה לעשות זה מה יש" 
"מה את חושבת שאם יעלה מישהו אחר המצב יהיה יותר טוב?"
"גם ככה ביבי ינצח"
" במי אבחר? כל החיים בחרתי בביבי אז למה לי לשנות"
וכו' וכו' וכו'

מה נסגר? מאיפה כל היאוש הזה? מה יהיה איתנו?

בבוקר הבחירות המצב רק הלך והחמיר, הגעתי לקלפי אשר ישב באיזה בית ספר. בכניסה למקום ישבה חבורת אנשים מבוגרים אשר שרו בקולי קולות "מה שהיה הוא שיהיה". נגשתי לחדר וישבו 4 אנשים אשר לא ברור מה תפקידם.
הכנסתי את המעטפה שלי וברחתי משם כל עוד נפשי בי.
בדרך פגשתי איש שהכה את הכלב שלו וצרח עליו, הכלב הוריד את הראש ולא הבין מאיפה מפולת הצרחות הזאת נפלה עליו. נכנסתי לסופר לקנות סודה ובקופה פגשה אותי קופאית מוזנחת, עם מבט עצוב מדי בעיניים.

מה אגיד לכם, רציתי לבכות מרצף התקריות העגום הזה. הצטערתי מאוד שהעולם לא הגיע לקיצו ב-21 לדצמבר כפי שבני המאיה הבטיחו.

כשהגעתי למרכז העיר החלטתי שאלך לקנות כמה בדים לכבוד הבית החדש אליו אני נכנסת השבוע (אגב, בשבוע הבא יפורסם פוסט בנושא, יהיה מהמם).

בערב אורי ואני ישבנו וחיכינו לתוצאות המדגם ואז ראיתי את מה שהתקשורת וחסרי האמונה כינו כ"בלתי אפשרי". מר ביבי היקר איבד את מקומו המובטח וחטף סטירה רצינית. יאיר לפיד קיבל המון קולות. קולות של אנשים אשר האמינו שיכול להיות טוב יותר, שאפשר לשנות, שלנו כאזרחים יש כוח ושליטה בחיים שלנו.

אני לא הצבעתי ליאיר אבל שמחתי מאוד! גם אם גורלו יהיה כגורל "קדימה" אשר קיבלה המון מנדטים בבחירות הקודמות ולא עשתה כלום, פשוט כלום! בבחירות השנה הם בקושי קיבלו שני מנדטים. אבל יכול להיות שהבחור הזה יצליח להזיז משהו. הניסיון הזה שווה את זה, זה עדיף מאשר להמשיך ולתמוך בכל מדי דינוזאורים כי "ככה זה" ו"אין מה לעשות".

אני מאמינה שניתן לשנות. הדור שלנו יצא מהבועה בקיץ האחרון. 

מגיל צעיר מאוד ועד המוות החיים שלנו סובבים סביב בחירות:
* את מי את אוהבת את אמא או את אבא? - דודות מפגרות ולא דידקטיות שאלו אותי כשאני בכלל אהבתי את סבא הכי הרבה.
* לשחק עם הבנים או הבנות?- עם הבנים תמיד היה כיף הרבה יותר, זה לא השתנה אפילו בגיל 27
* מה ללבוש את השמלה או המכנסיים - משבר שאישה עוברת לפחות פעמיים ביממה
* לצאת עם הטיפש והיפה או החכם והפחות ייצוגי- בסוף מצאתי אחד שהוא גם חכם וגם חתיך אש

למזלנו הרב את היהודים לא קוברים בארון ולכן לפחות את זה לא צריך לבחור.... :)

לדעתי פשוט חייבים לתפוס את עצמנו בשנייה לפני הבחירה ולוודא שהיא לא נעשת מתוך רפלקס אלה כי זה מה שנראה לנו נכון!!!!!!!!!!

ועוד קצת תמונות מהבחירות :
ביבי מדליק חנוכייה בכל ימות השנה, מה לא יעשה הבחור בשביל עוד כמה קולות




חגיגה טיפוגרפית, פרנקריל מתהפך בקברו


טוב חברים יקרים, שיהיה לכולנו שבוע מקסים
ואני מכינה לכם את הפוסט הבא (תכינו את מברשות הצבע שלכם, הולכים לשפץ את הבית)

בלונה :) 

2 תגובות:

  1. כפרה אחלה פוסט רק סתם שתדעי פרנק-ריהל זה שני אנשים

    השבמחק
    תשובות
    1. שני אנשים זה יותר טוב! יותר נעים להתהפך ככה

      מחק