דברים שעושים לי קר בלב

כבר מספר ימים אני מסתובבת ליד הפוסט הזה, מבחינתי הוא כבר רשום אצלי בראש משבוע שעבר אבל לא הצלחתי לעשות בו סדר. יש לי יותר מדי דברים לומר ואני רציתי להתמקד כדי להעביר בצורה טובה יותר את מה שאני מרגישה בנושא.

השבוע נכנסתי לאיזשהי חנות (עליה נדבר תכף) ואז זה הכה בי! 

אני רוצה לדבר על אומץ/מאמץ או יותר נכון על "מדוע לפעמים כדאי לא להתאמץ".

אחד השיעורים הגדולים יותר שלמדתי מהמרצים בבצלאל זה שעבודה מעולה נראת כל כך פשוטה, כאילו ליוצר הספיקה משיכת מכחול אחת כדי ליצור אתה. אתה יכול לעבוד לילות וימים אבל בסופו של דבר אסור שהצופים יראו את ה"זעה".

כשאתה מפנים את זה פתאום נגלה לעיניך עולם שלם של פשטות ודיוק. ישנה אסכולה שלמה אשר חוגגת את המינימליזם בכל תחום: עיצוב פנים, עיצוב מוצר, עיצוב גרפי, מוצרי חשמל ... איפה לא? 

הרי מה זה סארטאפ מצליח, מישהו לקח פעולה מסורבלת והפך אותה פשוטה ואז אתה מסתכל על המוצר מביא לעצמך כפאה ואומר ,למה לא חשבתי על זה קודם? לדוגמא: וויז- תוכנת ניווט אשר הדיחה את גי.פי.אס בשנייה מהמדפים. ישנן עוד אין סוף דוגמאות.

אדגיש ואומר זה לא שהיוצר שאותו המכשיר/ציור/לוגו/בית לא עבד קשה, סביר להניח שהוא עבד קשה כפליים כי הוא ידע מה לא לשים ומתי לעצור את עצמו ולהפסיק לעצב.

בעיני זה מאוד קשור לביטחון עצמי, כשאדם בטוח בעצמו הוא מבין מתי פרי יצירתו הגיע לפסגה של עצמו ועוזב אותו לנפשו.

הדוגמה הכי קלסית היא אישה מאופרת, הרי אם נלך ברחוב נבחין מייד בנשים אשר התאמצו מדי, המאמץ וחוסר הביטחון ניכר מתחת לשכבות הרבות של המייקאפ והצבעוניות ההיסטרית של מלכת דראג. אישה אשר בטוחה בעצמה בדרך כלל לא "תבזבז" את כל התחמושת שלה לפני ההליכה למכולת. אישה אשר בטוחה ושלמה עם עצמה תתאפר באיפוק וטוב טעם בהתאמה לסוג האירוע.

וכאן אנחנו מגיעים לתחביב הקטן שלי שהוא הנושא בפוסט הזה. אני מצלמת הכל אבל בעיקר אני מצלמת את ה- מאמץ במרחב הציבורי ואצלנו במדינה זה קופץ עליך בכל פינה.

הקש ששבר את גב הגמל וגרם לי לכתוב הוא חנות למוצרי חשמל שנכנסתי אליה השבוע וממש ממש נבהלתי. להלן הממצאים: 

בובה של תינוק מתחת למדף 

נכנסתי לי בתמימותי לחנות וכמעט דרכתי על הדבר הזה בתמונה למעלה. חשבתי שזה תינוק. לאחר כמה רגעים הבנתי שהבעלים של המקום כנראה פדופיל או ממש הזוי. למה לעזאזל חנות למוצרי חשמל "מקושטת" בגופות של ילדים מפחידים. כל צעד מפחיד יותר מקודמו, הקופסאות הרבות יותר גבוהות מהבובות ואז בכל צעד אתה מגלה איזה משהו שמסתכל עליך במבט קפוא. מפחיד!!!

עוד שניים שנלכדו ברשתו של הבעלים הפדופיל

זה שומע מוזיקה....

למי שלא הספיק הבחור הציב ראשי ילדים במדף העליון שבסוף החנות

זאת דוגמה למישהו שהתאמץ ללא ספק! ואני שואלת את עצמי למה? מוצרי חשמל לא מספיק? צריך אלמנטים עיצוביים נוספים? וזה ממשיך בכל מקום ובכל צעד במדינתנו. אנשים פשוט לא יכולים להגיד "די" ולהיות ממוקדים

שנמשיך?

ואם כבר מדברים על מאמץ יתר אז לא יתכן שלא אדבר על אופנה נכון?

למה גברת? למה? הרי התלבשת כל כך יפה והכובע תואם לחצאית. מה קשור הסווטשרט של בנך המתבגר

על נשים אשר מתאמצות להראות סקסיות אפשר לכתוב פוסט נפרד אבל אפשר פשוט לראות פורנו

תנועת ה"למה מה?" המפורסמת כל כך בעמנו

כמה השקעה, כמה מאמץ, כולה פוג'מות סגולות נשמה! וגם ככה כולם יודעים שזה סיפור כיסוי להלבנת כספים

שימו לב איך הבובה עומדת עם הגב והצמה הסינטטית אבל בלונדינית שלה מבצבצת

ציצי מפלסטיק לכל ילד

הכחידו כבר את כל הנחשים בארץ באמא שלי

טוב, באופנה זה ברור שצריך להתאמץ כדי להראות טוב. ככה לימדו אותנו.

אבל ביחסים עם בורא העולם זה כבר מוגזם לגמרי. לי סיפרו שאם את רוצה לדבר עם אלוהים את פשוט מדברת איתו ללא שום מאמץ והוא תמיד שם יקשיב לך. אבל לא כך בירושלים....

מלחמה? מתי?

מה רע בלשכב?

עוד כמה אנקדוטות בנושא:

איפור קבוע לא אעשה אצלה זה בטוח

בחור מתאמץ

עדיין לא הבנתי מה מטרת הפוסטר

זה סתם חמוד ומעלה חיוך

אני עדיין אופטימית ומקווה שיום יבוא ואלך ברחוב בלי ששלטים הזויים יצרחו עלי מכל כיוון.

שחנויות האופנה יציעו לבוש הגיוני ולא הזיה בשקית ואנשים יפסיקו להוציא כרטיסי ביקור שבת דודה בת 11 "עיצבה" להם ויתגאו בפני " תראי איזה יופי, היא לא למדה כמוך 4 שנים ויצא מהמם".

שבת שלום חברים